Details

Autor(en) / Beteiligte

• Alouf­-Cohen, Rivca
• אלוף-כהן, רבקה

Titel

הזהות הצרפתית באספקלריא של התורכיהזהות הצרפתית כפי שהיא משתקפת בתמונת ה"אחר" התורכי במאה ה-16

Ort / Verlag

ProQuest Dissertations & Theses

Erscheinungsjahr

2002

Link zum Volltext

• ProQuest

Quelle

ProQuest Dissertations & Theses A&I

Beschreibungen/Notizen

• : העולם הנוצרי והאימפריה העותימאנית המוסלמית. מצד אחד, אירופה נוצרית הקרועה מבית ומחוץ בשל הפילוג הדתי והיריבויות הלאומיות, שאינה מצליחה להתארגן למסע צלב שיגבר על איום המוסלמי. ומן העבר השני, מדינה מוסלמית מאורגנת ומלוכדת, הצוברת כוח וכובשת בזה אחר זה, מחוזות שהיו בשליטת הנוצריםבתוך מערכת מדינית מורכבת של מאבקים על ההגמוניה הנוצרית, מבלי להתייחס לאיום התורכי, נולדה ב­1537 הברית בין פרנסוא הראשון מלך צרפת והסולטן התורכי סוליימן המפואר. שהיה בשיא גדולתו. הייתה זו ברית בין הנצרות והאיסלאם, מורכבת וחשדנית, שמאפיינה הוא הסתירה המהותית של עצם קיומה: ברית מהולה בבוז למדינה המוסלמית, "הברברית" מחד, 1בהערצה לכוח האדיר של האימפריה מאידך. ברית מעורבת של אינטרסים דת"ם, כלכליים ומדיניים ורגשי אשמה, שצידוקה העיקרי נבע מן הצורך הקיומי של צרפת לגבור על שכנותיה הנוצריות אף במחיר ברית עם השטן, וכפי שהתבטא בליז דה מונלוק (Monluc de Blaise:nבמדיניותם של מלכי צרפת ראו בה הישג גדול וחשוב העולה על הישגיהם של מלכי אירופה האחרים. כתוצאה ממנה יכל מלך צרפת להבטיח את החזקתם התקינה של המקומות הקדושים, ולשמור על זכויותיהם של מסדרי הנזירים ועולי הרגל. ואיל1 המתנגדים לה, ראו בה בגידה בברית הפאן נוצרית ודרשו ממלכי צרפת לחזור ולהצטרף למאבק באויב המשותף. למרות כל התהפוכות המדיניות והביקורת הבלתי פוסקת מבית ומחוץ המשיכו מלכי צרפת לקיים קשרי ידידות ושיתוף פעולה עם התורכים במשך כל המאה ה­16.אכן, בדיקת מכתבי השגרירים מצביעה על התייחסות אמביוולנטית לרשות העותימאנית: אינטרס מוצהר לקיום מערכת יחסים דיפלומטיים תקינה עם הרשות התורכית, מתוך הכרה ביתרונות המדיניים והנוצריים, ולעומתו, הסתייגות וחשדנות המטילה ספק באמינותם. לכל אורך התקופה, התורכי נשאר ה"אחר", הנחות, תאב הבצע, אויב הנצרות שיש לנצלו, כדי להפיק את מירב התועלת 1"Blaise de Monluc,Commentaires , LaPleiade, Paris ,Gallimard, 1964, pp. 81­82. מן המציאות שנכפתה על העולם הנוצרי, ולהמתין לשעת הכושר לשבירת כוחה של המעצמה האדירהכתוצאה מן הברית בין צרפת לתורכיה, הולך וגדל מספר המבקרים הצרפתים המגיעים לגבולות האימפריה העותימאנית, בהם שליחים דיפלומטיים, עולי רגל, סוחרים וסתם תיירים וסקרנים. חשובה מכולם, הייתה משלחתו של השגריר דיארמון (Aramon'D (mvy: nn בין חבריה, חוקרי טבע כפייר בלון ( Belon Pierre) ופייר ליל (Gilles Pierre) קוסמוגרפים כאנדרה תבה ( Thevet Andre,) גיאוגרפים כניקולה דה נ'קולא1 ( Nicolay de Nicolas)) אנשי רוח ופילוסופים כג'ום פוסטל ( Postel Guillaume) ועוד רבים אחרים, משלחת אשר בשל מעמדה התרבותי ותרומתה התיעודית, תרמה במידה רבה לעיצוב תמונת התורכי בצרפתתמונת התורכי המוצגת בספרות הנוסעים, היא תמונה מורכבת, בה באות לידי ביטוי התייחסויות שונות וסותרות המשקפות למעשה את זהותו של המספר הצרפתי. בצד התיאורים שנועדו להציג בפני הקוראים עולם שונה ומסקרן על מראותיו המיוחדים ומנהגיו הייחודיים ­עולמו של "האחר", משקפים הכתבים השונים את התפעמותו של הצרפתי למראה גילויי ההוד והעוצמה העותימאנית. מבלי משים, הוא מוצא עצמו שבוי בקסמה של האימפריה המפוארת והאדירה על צבאה הגדול וארגונה, תפיסתה המדינית ומנגנוני שלטונה, על הסדר המופת' והמשמעת הבלתי הגיונית. תמונה אידיאלית, העולה על כל מה שהכיר בעולם המערבי, ההופכת למודל לחיקוי. ובו בזמן, הוא נתקף בחרדה נוכח אותה התעצמות מופלאה המאיימת על קיומו כנוצרי, ואז הוא מחפש מתחת למעטה התפארת לחשוף את נקודות התורפה: זו ממלכה רשעה, בת בריתו של השטן, אויבת הנצרות, המנצלת את העמים הנכבשים ומתעללת בהם; צבאה הוא צבא עבדים, אותם נערים נוצרים, ילדי הכופר שנגזלו מהוריהם הנוצרים, ונשותיהם הן שבויות חרב, הכלואות מאחורי חומות ההרמון. וכך נמצא המספר בין הרצון להתקרב ולהציץ אל אותו עולם מופלא, לבין התחושה המזהירה אותו מפני הזר; אותו אויב מ'ת', הברבר האכזר, המצוי בעמקי תודעתו של הצרפתי, איש הרנסנס הנוצרי, האויב שחייבים לצאת כנגדו במסע צלב מחודש ולגאול את העולם הנוצרי מפני האיום הנוראספרות הנוסעים מתמקדת בשלושה נושאים מרכזיים המשקפים את התייחסותם לאימפריה העותימאנית ולעוצמתה: תמונת קונסטנטינופול הבירה, על מוסדותיה הקדומים והחדשים גם יחד; מעמד הסולטן ומנגנוני הממשל; הרכב הצבא על חילותיו, ובצד אלה, מנהגי התורכים שהיו שונים ומשונים והתפרשו בעיניהם במוזרויות ­"sinקונסטנטינופול הבירה העותימאנית, מקום משכנו של הסולטן, מרכז האימפריה, סימלה את העוצמה התורכית, ולב ליבו של אותו עולם זר ­ עולמו של ה"אחר. עיר זו שראשיתה במיתולוגיה היוונית, הקשורה בסיפור טרויה, העיר המיתית שאחדים מבין הצרפתים ראו בה את מולדתם העתיקה של הגלים, בירת האימפריה הרומית המזרחית ומעוזה של הנצרות במזרח, הייתה חלק אינטגראלי מן ה"אני" הקולקטיבי הצרפתי, שראה עצמו כיורשה של תרבות יוון ורומי ואת מלך צרפת כמגן הקבר אליה w'Anvy D'vonn .Le Roy tres Chretien ­ "נוצרי המאוד המלך ­ "בכללותה והנצרות הקדוש לא חשו כזרים בארץ לא נודעת, אלא כמי ששבים אל מולדת מורשתם הרוחנית, אותה הכירו מתוך 0פריהם של הקדמונים. בעיניהם הייתה זו מולדת הנתונה בידי אויב שגזל אותה מידי בעליה. חבירה, שבתקופת מלכותו של 0ול"מן הייתה בתהליך של בנייה ושיקום, הייתה שונה תכלית שינוי מן העיר שבתודעתם של המבקרים הנוצרים, עובדה שהדגישה יותר מכל את שעבודה של העיר. הצרפתי ראה בתורכי את האוזורפטור, האויב הברבר, שגזל את נכ0י התרבות "שלנו" ורמס ברגל אכזרית את שרידי עברנו. ומה שנורא מכל ­ כנסיית איה סופיה, המקום המקודש ביותר לעולם הנוצרי במזרח, תפארת העבר הייתה למסגד מוסלמי.בעיני הצרפתי בן הרנסנס הנוצרי, התורכים הצטיירו כגרועים מן הברברים, עובדי האלילים, שהרסו את רומא, מכיוון שהללו קיבלו עליהם את הדת הנוצרית, ואילו התורכי המוסלמי בהורסו את המבנים העתיקים, הוכיח חוסר כבוד ורגישות לערכי התרבות הנוצריים. יתירה מזו, מעשי התורכים לא התפרשו על ידם כונדליזם, אלא כגזל ממשי, אוזורפציה ­ הם השתמשו בנכסי התרבות "שלנו" לבניית התרבות "שלהם": שרידי המקדשים והארמונות הרומיים ש'משו כחומר גלם לבניית ארמונות ומסגדים, בתי מרחץ ושאר מוסדותיהם; המקומות הקדושים לנצרות, הפכו למסגדים המשמשים את דתם שאינה דת, כי אם סופרסטיציה. ואם לא די בזה, מסגדיהם נבנו במתכונתה של איה סופיה, וכך, התפיסה הנוצרית שהשפיעה על עיצובה של אותה כנסייה, שהייתה מן המבנים המפוארים שהעולם דע, עברה תהליך של" איסלאמיזציה" ומשמשת מודל לבניית המסגדים בבירה ­ עדות נוספת לאוזורפציה של התורכים.