Details

Autor(en) / Beteiligte

• Levy-Leibovits, Inbal
• לוי-ליבוביץ', ענבל

Titel

על הרטוריקה של יציאה למלחמה

Ort / Verlag

ProQuest Dissertations & Theses

Erscheinungsjahr

2012

Link zum Volltext

• ProQuest

Quelle

ProQuest Dissertations & Theses A&I

Beschreibungen/Notizen

• עבודה זו בוחנת את האופן בו מובנית היציאה למלחמה בעיתונות היומית תוך התמקדות ביציאה למלחמת ששת הימים בשנת 2997 ולמלחמת לבנון הראשונה בשנת 2981 ,שתיהן מלחמות בהן פתחה ישראל. ניתוח השיח בעיתונות מאפשר ללמוד האם ובאיזה אופן הובנתה היציאה למלחמה כמהלך נחוץ ולגיטימי. כמו כן הוא מאפשר הבנה מעמיקה יותר של מקומה של היציאה לכל אחת מהמלחמות בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. הבחירה לבחון את ייצוג ההחלטה לפתוח במלחמה נבעה מתפישתה כאירוע מכונן בחייה של אומה - אירוע בו קברניטי המדינה מחליטים לסכן את שלום אזרחיה עבור מטרות הנתפסות כחיוניות. על כן יש עניין לבחון את האופן שבו מובנות הדילמות שביסוד החלטה כזו והאפשרויות לפתרונה וכן את האמצעים הרטוריים שמשמשים את ההנהגה הפוליטית ואת העיתונות בבואם להעניק לגיטימציה להחלטה זו.המחקר העוסק בהצדקת מלחמה עומד על שני מאפיינים מרכזיים בשיח היציאה למלחמה המסייעים לביסוס היציאה למלחמה כדרך לגיטימית לפתרון המשבר. המאפיין הראשון הוא הבנייה דיכוטומית של הצדדים המעורבים, והמאפיין השני הוא הבניית המצב המשברי כמסוכן וכזה שיצדיק בחירה במלחמה אופי, כן כמו). Fairclough, 2007; Ivie, 1982; Mazid, 2007; Van Dijk, 2007( לפתרונו מועדפת כדרך הצדקת המלחמה מושפע גם מההקשר התרבותי בתוכו מתקיים השיח. במקרה הישראלי ניתן להתייחס לשכיחותן של תפיסות תרבותיות ישראליות-יהודיות שהתבססו לאורך השנים ומבנות את המצב של היהודים בכלל, ושל הישראלים בפרט, כמצב קורבני הכרוך בסכנה קיומית. בהתאם לתפיסות אלו, בישראל נידונה הסוגיה של הצדקת היציאה למלחמה בעיקר במונחים של "מלחמת ברירה" ו"מלחמת אין ברירה" אשר מבליט את מרכיב "המוצא האחרון" בגישת המלחמה הצודקת )וולצר, 2981 ,)ומבקש לבסס את היציאה למלחמה כדרך פתרון שהולמת את הסיטואציה המשברית לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות לפתרון. היבט תרבותי נוסף שהוא בעל השפעה בשיח הצדקת המלחמה הישראלי הוא קיומן של תפיסות מיליטריסטיות אשר באות לידי ביטוי בקיומה של ההעדפה הרווחת בחברה לפתרונות צבאיים על פני פתרונות דיפלומטיים )בן-אליעזר, 2995 ,)למה שנתפס כ"מעשים" כנגד "דיבורים" )2989, Katriel.שתי שאלות מרכזיות הנחו את המחקר הנכחי. הראשונה הייתה מהם האמצעים הרטוריים והדיסקורסיביים שבאמצעותם הובנתה היציאה למלחמה בעיתונות היומית ערב מלחמת 2997 וערב מלחמת 2981 כמהלך נחוץ, לגיטימי וראוי. השאלה השנייה, הייתה באילו אופנים הובנתה פריצת המלחמה בשנת 2997 ובשנת 2981 בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. במטרה לענות על השאלות הללו נאספו כתבות שפורסמו בשני עיתונים מרכזיים - "הארץ" ו-"מעריב" - אשר פורסמו בחודש שקדם ליציאה לכל אחתמהמלחמות, בימים הראשונים למלחמה וכן סביב ימי השנה למלחמה עד שנת 1007 .הכתבות נותחו תוך שימוש בכלים של ניתוח רטורי וניתוח שיח ביקורתי. המחקר מתאר את אופן הבניית הצדדים, המצב המשברי ודרכי הפתרון שהוצעו לו ביחס לכל אחת מהמלחמות בנקודות הזמן השונות.ניתוח האופן בו סוקר המשבר "בזמן אמת" מלמד על מרכזיות "רטוריקת האין-ברירה" בשיח הצדקת המלחמה הישראלי. היעדר-הברירה כרוך בפיחות במעמדם של "דיבורים" )דיפלומטיה(, והאדרת ה"מעשים" )פעילות צבאית(. על אף הדמיון שבין המלחמות ניתן לזהות גם הבדלים בין התקופות, ובעיקר במידת ההומוגניות של השיח: בעוד ששיח היציאה למלחמת 2997 מציג תמונה ברורה של "טובים נגד רעים", ב-2981 תיאור זה של המציאות עדיין מתממש בטקסטים אך במקביל אליו מתקיימת תמונה ביקורתית ומורכבת יותר, אשר גם היא, כפי שהמחקר מראה, סייעה בסופו של דבר להצדקת היציאה למלחמה.ניתוח שיח הזיכרון של היציאה למלחמה מראה כי היציאה למלחמת 2997 מובנית כצודקת והכרחית, בשעה שהיציאה למלחת 2981 מובנית באור ביקורתי. שיח הזיכרון של היציאה למלחמת 2997 הוא ברובו המוחלט שיח הצדקה, הכולל הבניית צדדים דיכוטומית ומדגיש את הסכנה והפחד שאפיינו את תקופת ההמתנה שקדמה ליציאה ומשכיח אירועים מוקדמים יותר בהם הייתה לישראל אחריות גדולה יותר על השתלשלות האירועים. בכך הוא נותן מקום מרכזי לתפיסת ה"אין ברירה" גם בהסתכלות הרטרואקטיבית. שיח זה אינו מסביר את הפער שבין תאור סכנת ההשמדה שריחפה מעל ישראל בימים שקדמו למלחמה לבין הצלחתה המסחררת של ישראל במלחמה בסופו של דבר, ובכך משאיר פתח לפרשנות מיתית של השתלשלות האירועים.לעומת זאת, שיח היציאה למלחמת 2981 הוא שיח ביקורתי שכולל התייחסות למרכיבים רבים בשאלת צדקת הפתרון. הבניית הצדדים הדיכוטומית כמעט ונעלמת בשיח זה והמצב שקדם למלחמה מוצג בחלק מהכתבות כלא משברי. אולם על אף הטון הביקורתי שמאמץ שיח הזיכרון של היציאה למלחמת 2981 ,הוא אינו מציע אלטרנטיבה אנטי-מלחמתית אלא כולל ברובו ביקורת מאשרת אשר מקבלת את הנחות המוצא של הממסד )נייגר ועמיתיו, 1008 .)מעבר לכך, ניתוח הממצאים מלמד כי ברבות הימים מסומנת היציאה למלחמת 2981 כ"רעה" ולעומתה מסומנת היציאה למלחמת 2997 כ"טובה", סימון אשר מסייע אף הוא להצדיק את היציאה למלחמת 2997 ,ולהתנער מהאיום האפשרי על הדימוי העצמי שוחר השלום שהשיח הביקורתי סביב היציאה למלחמת 2981 עלול לעורר.